ברוכים הבאים ליער של מישה!

הייתי לוקח תיק עם סכין חדה וטובה, גרזן מושחז ומסור איכותי ויוצא להרפתקאות ארוכות בטבע. טיילתי ופגשתי מורים שונים בארץ ובעולם ולמדתי ליצור ככל העולה ברוחי עם כלים ידניים פשוטים. בשלב כלשהו שמעתי מחברה על ארגון בשם ‘שומרי הגן’ , נרשמתי וחיי שונו ללא היכר. מעבר למיומנויות “ההישרדות” שרכשתי, למדתי תהליך עומק משמעותי מהו. כל תפיסתי את עולם האדם השתנתה לטובה- מחוזות ואופקים נוספים ואדירים נפתחו בפני.

בשלב מסוים תחושה מוזרה וזרה, שעלי לעסוק בחינוך, לא הפסיקה להטריד את מנוחתי . בחשש עצום ובעידוד האורטופד שטיפל בידי השבורה, פניתי להתנסויות שונות בעולמות החינוך, הרי לעולם לא עסקתי בתחום וההתנסות האישית שלי כילד בחברת ילדים לא צלחה במיוחד…הדרכות פרמקלצ’ור לנוער, הדרכת אוכלוסיות מיוחדות בעמותת אתגרים והעבודה הטובה ביותר שעשיתי בחיי- ניהול גינה קהילתית במרכז קליטה לעולי אתיופיה- שם גם פתחתי את נגריית הילדים.

יום אחד התעוררתי למציאות בה אני עובד בחינוך במשרה מלאה ואני טוב בזה! אנשי טיפול יוכלו לאבחן שאת החסכים שלי כילד עולה הצלחתי לתרגם להבנה עמוקה של נפש הילד וזה בעיתו הפך אותי למדריך אהוב ומשמעותי לילדים שפגשתי.